הגמרא במסכת ראש השנה [יח, א] דנה באופן בו ניתן לבטל גזר דין חמור, ומתוך כך עוסקת בעונש שהוטל על זרעו של עלי ”מרבית ביתך ימותו אנשים” [שמואל א’ ב, לג]. חז”ל הבינו כי משמעות הגזרה היא שאיש מבני ביתו של עלי לא יעבור את גיל ,18 ומסופר על משפחה בירושלים שבניה היו מתים בגיל זה ורבן יוחנן בן זכאי תלה זאת בכך שהם מזרעו של עלי. אולם להבנת חז”ל בסוגיה זו, יֶ שנּה אפשרות לבטל את חומרת הדין על ידי לימוד תורה או על ידי גמילות חסדים, ומספרת הגמרא על שניים מגדולי האמוראים, רבה ואביי, שהיו מזרעו של עלי, אך הצליחו לבטל את הגזרה בכוח המצוות המוזכרות לעיל. אלא שהגמרא עומדת על ההבדל ביניהם, שכן רבה חי בסך הכול ארבעים שנה, ואילו אביי חי שישים שנה, ומבארת הגמרא ששניהם אכן עסקו בתורה, אלא שאביי עסק גם בגמילות חסדים, על כן זכה לאריכות ימים גדולה יותר. מגמרא זו ניתן להסיק כי יש בכוח החסד שעושה האדם להשפיע שפע טוב עד כדי שיש בכוחו גם לבטל גזרה שעומדת לדורות. ויש להבין: מניין שאבה מידת החסד כוח גדול כל כך לבטל גזרות קשות כאלו? בתפילת העמידה מוזכר עניין החסד ארבע פעמים: .
1 בברכת מחיה המתים – ”מכלכל חיים בחסד”; .2 בברכת השיבה שופטינו – ”ומלוך עלינו אתה ה’ לבדך בחסד וברחמים”; ועוד פעמיים בברכת שים שלום – ”שים שלום טובה וברכה חיים חן וחסד… באור פניך נתת לנו ה’ אלוקינו תורה וחיים אהבה וחסד”. בשני האיזכורים הראשונים הכוונה היא לחסד של הקב”ה עִ מנו, לשפע הטוב שיורד מן השמים אלינו בתורת חסד. אולם יש מקום להתבונן מהו ה”חסד” המוזכר בברכת ”עושה שלום”, כאן לא מדובר על חסדי ה’ עם הנבראים, אלא על כך שהקב”ה נותן לנו ”חסד”, וכמו שהוא נתן לנו תורה וחיים הוא נתן לנו גם את מושג ה”חסד”. החסד כאן עבר מהנהגה של הקב”ה לדרך חיים אותה אנו צריכים לאמץ. נראה שמן המעבר הזה ממידה המאפיינת את הנהגת האל למידה אותה יש על זרעו לאמץ – ניתן ללמוד הרבה על מידת החסד.
דוד המלך בתהילים [פט, ג] אומר: ”אמרתי עולם חסד ייבנה”. פסוק זה ניתן להבנה בשני דרכים:
.1 המלבי”ם מסביר את הפסוק כך: ”ראשית הבריאה היתה מצד החֶ סֶ ד הגמור, כי אז לא היה עוד שום נמצא במציאות שיבטיח לו הקיום והמציאות, וחוקי הטבע נתייסדו אז בלא הבטחה וחיוב קודם רק בחסד גמור, וזהו שאמר ’כי אמרתי עולם חסד ייבנה’ – שתחילת בניין העולם היה מצד החסד לבד”.
לפי הבנה זו החסד עליו מדובר כאן הוא חסדו של האל בבריאת העולם, העולם נבנה על ידי מידת החסד שכן בראשית הבריאה לא היה מי שייתן לבורא דבר ולמרות זאת הקב”ה ברא את עולמו. לפי זה יש לפסק את הפסוק כך ”עולם – חסד ייבנה”, העולם הקיים נבנה על ידי החסד.
פירושו של המלבי”ם מקבל סיוע מן הטעמים בפסוק זה, אולם יש גם שפירשו פסוק זה בדרך שונה. בספר ’באר מים חיים’ ]לרבי חיים טירר מטשרנוביץ, פרשת וירא[ כתב לבאר את הפסוק באופן הבא: ”ואין העולם מתקיים כי אם על ידי עשיית החסד מה שבני אדם עושין זה עם זה, שבזה הקב”ה משפיע טוב חסדו לבאי עולם ומחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית”. לפי פירוש זה החסד המוזכר כאן הוא חסדי בני האדם זה עם זה, החסד המתרחש בעולם לאחר בריאתו, וחסד זה יש בכוחו לקיים את העולם. לפי זה יש לפסק את הפסוק כך ”עולם חסד – ייבנה”, והיינו שעולם שיש בו חסד, העונה לשם ’עולם חסד’, רק הוא בעל זכות קיום ורק הוא ייבנה. ניתן לומר ששני פירושים אלו משלימים זה את זה ואין ביניהם מחלוקת רעיונית. יסוד בריאתו של העולם היתה על בסיס חסדו של הבורא כפי שהסביר המלבי”ם. מטעם זה גם קיומו של העולם מכאן ולהבא תלוי בעשיית החסד של הברואים זה עם זה, שכן כאשר המידה היסודית עליה הושתת העולם מונהגת בתוך העולם, יש כאן חיזוק לכוח זה של מידת החסד, וממילא כוח להמשך קיומו של העולם. כך ניתן להסביר את שני גילויי החסד בתפילה, מצד אחד חסדו של הבורא בבריאת העולם ובהנהגתו, ומן הצד השני הנהגה של חסד בה נוהגים הנבראים עצמם, יישום מידת החסד האלוקית בחיי הברואים. לאור זאת ניתן להבין גם מדוע יש בכוחה של מידת החסד לבטל גזרה קשה כל כך שנגזרה על זרעו של עלי, שכן אם מידה זו היא מידת היסוד לקיום העולם, אזי היא גם המידה ממנה שופע כוח חיות והמשכיות. כמו החסד כך גם התורה יש בכוחה לבטל גזירת כליה על זרעו של עלי, שכן התורה היא אחת מן הייעודים אותם העולם אמור להביא לידי מימוש, וכאשר ייעוד זה מתקיים אזי יש לעולם זה זכות קיום גם כנגד גזרה קשה.
וטובים השניים מן האחד. עיסוק בתורה מחד ובחסד מאידך יש בו שילוב של שני כוחות מנצחים, ומכוח זה זכה אביי להכפיל את התוספת לחייו (במקום עשרים שנה נוספות – ארבעים שנה).
לאור תובנה זו מחנכים בישיבת ההסדר בקרני שומרון. מצד אחד עיסוק בתורה בעמקות התמדה והיקף, ומאידך עיסוק בחסד ובנתינה לקהילה וחינוך לחיי נתינה מתמשכים לעם ישראל כולו. בזכות מסרים אֵ לו זכינו ב”ה להעמיד שורה של אנשי תורה יראי שמים העוסקים יומם ולילה בנתינה לעם ישראל מתוך ראייה תורנית, אנשים המשלבים בחייהם תורה וחסד עִ ם עַ ם ישראל, בתחום החינוך, בתחום הרפואה, הפוליטיקה ובעוד תחומים רבים ומגוונים.
כחלק מתפיסת עולם זו, החלו בשנים האחרונות תלמידי הישיבה להשתלב בפרויקט ייחודי של סיוע לילדים מיוחדים, בשבתות ייעודיות, בתוך מתחם הישיבה. לצורך פעילות זו נבנה גן טיפולי ונופשון, שבו מתנדבים התלמידים.
המעשה המבורך של התלמידים נובע מתוך לימודם, וכהגשמה לערכים הנספגים בישיבה.
